מבעד לניסיונות התיווך של אסלאמאבאד נשקפת חרדה מקריסה כלכלית, איום בגבול האיראני ומאבק על מעמדה מול הודו. מבחינת פקיסטן התלקחות אזורית איננה דרמה רחוקה, אלא סכנה ישירה שעלולה להצית את גבולותיה - ולערער את יציבות המשטר כולו
היה מכעיס לראות את הזלזול בהנחיות המצילות חיים. זה היה מפגן של בוז מתריס כלפי ההנחיות, כלפי לובשי המדים וכלפי מה שישראל מייצגת. הכיסופים של אותם עולים לרגל מלפני מאה שנה התממשו: יש ליהודים מדינה ריבונית. איך קורה שדווקא אזרחיה חשים כלפיה זלזול כזה?
המהלך האמריקני מציב את מצר הורמוז בלב מאבק שליטה אזורי, מצמצם את חופש הפעולה של איראן ומייקר כל הסלמה. במקביל, הלחץ זולג דרומה ופוגע גם באיחוד האמירויות,שמתחזקת שיתופי פעולה אזוריים חדשים - גם עם ישראל | הסדר החדש במזה"ת
אסטרטגיה פוליטית? שר בכיר בממשלה טוען שיש משהו חמור יותר מהאסון הגדול ביותר שבמהלכו נטבחו 1160 בני אדם ו-250 בני אדם נחטפו לרצועת עזה. וכל האסון הזה, פחות חמור ונורא מצרוף מנסור עבאס, ראש מפלגה של ארבעה מנדטים, ערבי, רופא שיניים לממשלה
אנחנו חיים בעידן של שקר ומניפולציות תודעתיות. ואחד השקרים המכוננים בעידן הנוכחי הוא השקר בדבר השחיקה הדמוקרטית בעולם, "גניבת הבחירות"
איראן קרובה לגרעין כפי שהייתה ערב המלחמה, בצפון מתקשים להתמודד עם הרחפנים של חיבזאללה ובדרום מביטים בעיניים קרועות בשיקום חמאס. מצב חירום? לא אם שואלים את סמוטריץ', שחושב שממשלה חליפית גרועה מרצח של ילדים
מקרי הרצח, האלימות והכנופיות - לא נוצרו בוואקום. הם כאן כי לא יעזרו המנהלות, המורות, הגננות ותומכות ההוראה המדהימות, וגם לא התקציבים האדירים. אם בית הספר אמור להיות הכנה לחיים, אז תלמידי ישראל מסתכלים מהחלון, ומגלים מציאות פוליטית נוטפת טמטום אנושי
מאז עלייתו של אחמד א־שארע, סוריה לא חוזרת למודל מדינתי קלאסי, אלא פועלת כמרחב מפוצל של שליטה חלקית, מיליציות - ואינטרסים מתנגשים. בזמן שמלחמת איראן 2026 מאלצת שחקנים לבחור צד, בדמשק בוחרים שלא לבחור - ומנסים לשרוד
גנץ ידע לא מעט עזיבות - אך עזיבתו של טרופר היא רעידת אדמה של ממש. האיש הכי נאמן, הכי קרוב, שהכניס את גנץ לפוליטיקה והיה בן בריתו קם והלך - ומה זה אומר על כל השאר?
אחרי שאחרון הנאמנים לבני גנץ נטש את הספינה הטובעת ועלה על המדף, אפשר לתהות: האם לחילי טרופר יש באמת את מה שחסר כל כך לאחרים?
החל מיו"ר קואליציה שלא הפסיד הצבעה אחת, עד לאחד שמושלך ל"גוב האריות" של המתפקדים. באירוע באילת נחשף המחיר של עריקה, זובור מול מצלמות ופריימריס צפופים שדוחקים ותיקים אל מחוץ לרשימה. גם נתניהו מתחיל לדאוג
הרהורים על המבנה הנפשי של מי שמתמוגג מאייקון של גרדום ביום הולדתו ועל כמה עצוב שאלה הפכו להיות פניה של מדינת ישראל
בעוד הצהירה שלא תסייע לאף צד, ירדן הייתה המדינה הראשונה שהתגייסה לעשות זאת ולהעניק להן תמיכה אסטרטגית רחבה. בנוסף, המכ"מים ומערכות היירוט שהוצבו בשטחה סיפקו לישראל התרעה מוקדמת קריטית על שיגור טילים בליסטיים, וכן ירדן סייעה במאמצי היירוט
איראן הגישה הצעה לסיום המלחמה בתוך 30 יום ודחיית סוגיית הגרעין, אמנם הנשיא האמריקני מביע חוסר שביעות רצון ומקשיח עמדות. לפי הערכות, בוושינגטון שוקלים האם להמשיך בלחץ הצבאי לצד המגעים הדיפלומטיים
טהרן מציעה לארה"ב הסכם דו-שלבי שדוחה את סוגיית הגרעין, ונסוגה מדרישתה להסרת המצור הימי כתנאי לשיחות. במקביל, מכתביו של הנשיא טראמפ לקונגרס לקראת דד-ליין 60 הימים חושפים ניסיון לעקוף את חוק סמכויות המלחמה באמצעות הכרזה כי המלחמה "הסתיימה"
לא איחוד משולש - אלא מרובע: בנט, לפיד, איזנקוט וליברמן. מאחורי האופציה הזו עומד סקר רחב הקובע כי זו הדרך לניצחון. האיום של ממפלגת השלטון על ועדת הבחירות המרכזית, הקמפיין החדש של השופרות להצלתו של יונתן אוריך, ומה נשאר מעמוד השדרה של אבי דיכטר?
פגיעה קשה ב"דילים"? נשקלת הגדלת מספר המועמדים לבחירה מ-12 ל-15. גורמים במפלגה מעריכים כי שינוי כזה עשוי להעביר כוח למתפקדים, להחליש מוקדי השפעה מאורגנים ולהפוך את הקרב לפתוח ופחות צפוי | פרסום ראשון
כשמקורבים לצלחת מתמנים לתפקידי מפתח, בעוד אנשים ראויים נמנעים מלגשת למכרזים כי ברור להם שהם "סגורים" - המסקנה ברורה: משהו רקוב בממלכת המינויים של פרקליט המדינה. שיטת המינויים שהולכת ומתגבשת - "חוצבת" את חצר המלוכה של גלי בהרב מיארה ועמית איסמן
המהלך של אחת מיצרניות הליבה אינו רק טכני, אלא ביטוי למעבר ממדיניות של תיאום והגבלה לעצמאות וגמישות - על רקע שיבושי שוק, מתיחות אזורית ושחיקת המודל הקולקטיבי של אופ"ק
במאה הקודמת היו אלה האינטלקטואלים שבגדו בתפקיד שלהם אבל בישראל של ימינו הפניית העורף לצורך לסמן גבול ו"להתנבא" מול בעלי השררה דרמטית פי כמה, וההפקרות זועקת. בינתיים, שמה הטוב של היהדות אובד וישראל צועדת למקום שממנו יהיה קשה לחזור
בעוד שבועיים צפוי נשיא ארה"ב להמריא לבייג'ינג, למפגש עם שי ג'ינפינג, נשיא הרפובליקה העממית - ביקור שנדחה מראשית אפריל על רקע העימות עם איראן, מתוך הנחה שעד אז כבר ניתן יהיה לסגור את הקצוות. אלא שהמלחמה, לפחות במונחים של טראמפ - גם הסתיימה וגם ממש לא
הכתובת הייתה על הקיר, אך בצה"ל לא נערכו: למרות הצטברות של מידע מודיעיני ותמרורי אזהרה בוהקים לגבי רחפני חיזבאללה, בצבא העדיפו להסתתר מאחורי תירוצים של קשיי תקציב ובעיות בשרשרת האספקה. כעת, במערכת הביטחון מצביעים על צורך בשתי החלטות מרכזיות
עם כל ההערכה לרמטכ"ל, החשש הוא שההשפעה מקפלן והפרוגרס מחלחלת. מפסילת פאץ' המשיח בגלל קוד אתי מטורלל, ועד סכנת נטישת הדתיים את השריון לטובת שילוב לוחמות - חייבים להתאפס ולהתמקד קודם כל בניצחון
אירועים שבהם הפרקליטות סירבה לייצג את המדינה נחשבו לחריגים - אבל אצל גלי בהרב-מיארה זה כבר עניין שבשגרה. היא פועלת כרשות נפרדת, בעלת זכות וטו בפועל על החלטות פוליטיות של הממשלה שאינן לרוחה
קשה להתמגן מפני הנשק החדש של חיזבאללה וקשה עוד יותר להתגונן מפני קוצר הראייה של מקבלי ההחלטות. כולם עלצו פה כשחיזבאללה הצטרף לחימה, אבל מקץ חודשיים צריך לשאול: מי טמן מלכודת למי?
אחרי שראש המוסד הבהיר כי אין פגיעה בביטחון, והאשמות הריגול התנדפו מכתב האישום, הגיע הזמן שבנט, בן כספית ורונן צור יתנצלו
המשבר במצר אינו רק ביטחוני אלא גם מהווה פתח לשינוי עמוק: מעבר ממערכת תלויה בצוואר בקבוק אחד - לרשת נתיבי אנרגיה מבוזרת. בתוך המהלך הזה, ישראל, שעד כה צפתה מהצד, עשויה להפוך לשחקן מקשר בזכות מיקומה הגיאוגרפי ותשתיות כמו קצא"א
כנופיית ילדי המהגרים שזורעת פחד ברחובות מרכז תל אביב, לא הפכה לאייטם חם במקרה. למישהו יש אינטרס ברור שנדבר עליהם במקום על רוצחים עם כיפה וציצית
בג"ץ אולי לא כפה מיד הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך מאחורי הדחייה מסתתרת מגמה מסוכנת: הרחבת סמכות בית המשפט על חשבון הממשלה והכרעת הציבור בקלפי
האיחוד עם לפיד עשוי להרחיק מצביעי ימין מבנט ולפתוח מרוץ חדש על קולות מאוכזבי הקואליציה. ליברמן והנדל כבר מסתערים, באיזנקוט מזהים הזדמנות - ובמערכת הפוליטית מעריכים: הקרב האמיתי רק מתחיל
